החלטה בתיק ת"א 32966-03-10

רקע כללי וההליך שלפני:

1.      לפניי בקשת המבקשים  לדחיית התביעה על הסף, בשל טענת התיישנות, כפל תביעות, שימוש לרעה בהליכי בית המשפט  ודחיית התביעה כנגד מבקש מס' 3  מחמת חסינות שיפוטית.

2.      המשיבים הינם הוריה ושני אחיה של פעילת השלום ריצ'ל קורי ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר קיפחה את חייה ברפיח ביום 16.03.03, כשנמחצה למוות על ידי דחפור צבאי במהלך הריסת בתים.  על פי הנטען בכתב התביעה, הגיעה המנוחה ביום האירוע לשכונת  אלסלאם לאחר שנודע לה כי שני דחפרוים וטנק נמצאים באזור. בהגיעה למקום סימנה המנוחה לדחפורים, יחד עם חבריה, כשהם לבושים במעילי פלוארוסנטים וביקשו מהחיילים לא להרוס את הבתים ולא לירות.

3.      כפי שנטען  בכתב התביעה, לאחר שהדחפורים לא נאותו לבקשת המנוחה וחבריה, נעמדה המנוחה בדרכם תוך שהיא מוחה בצורה לא אלימה במשך זמן עד שנמחצה למוות ממפולת עפר דחפור צה"ל שנדחפה לעברה.

4.      המנוחה פונתה לבית חולים אלנג'אר שברפיח ושם נקבע מותה.

5.      המבקשים הגישו תביעה לבית משפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 371/05 (להלן: " התביעה הנזיקית בבית משפט המחוזי"). במסגרת אותה תביעה נתבעה המדינה בעוולת הרשלנות על מעשיה ומחדליה ביום הארוע ברפיח. בשלב מאוחר יותר תוקנה תביעה זו כפי שנעמוד להלן.

6.      עזבונה של המנוחה, הגיש לפני תביעה נזיקית בעילת רשלנות בכל הקשור  לנתיחת גופתה של המנוחה וכן עילת רשלנות בהליך חקירת סיבות מותה של המותה לאחר ביצוע פעולת נתיחת הגופה ובגין הפרת חובה חקוקה (להלן: "התביעה").

7.      התביעה  הוגשה ביום 18.03.2010 כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 03.03.2011.  לטענת המשיבים התביעה הוגשה בעקבות עובדות שנתגלו במסגרת התביעה הנזיקית בבית משפט המחוזי.   המשיבים טוענים כי במהלך ניהול התביעה הנזיקית בבית משפט המחוזי   גילו את אשר ארע במהלך הנתיחה וכוונתם לכך  שהמבקש מס' 1 (להלן: "פרופ' היס")  נטל חלקים  ורקמות מגופתה של המנוחה והוא  אינו יודע מה עלה בגורלם ואף  לא הודע לבני משפחתה של המנוחה וכי אלו לא נקברו באופן מכובד לדידם.

8.      המשיבים הגישו את תביעתם כנגד פרופ' היס מכוח תפקידו כמנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר (להלן : "המכון הפתלוגי")  וכמי שהיה אחראי על נתיחת גופתה של המנוחה.  נגד מבקש מס' 2  הוגשה התביעה מכוח היותו האחראי על המכון הפתלוגי ועל הנעשה בו.  נגד מבקש מס' 3 הוגשה התביעה מכוח אחריותו השילוחית על כב' השופטת עירית וינברג - נוטוביץ ששימשה כשופטת חוקרת בנסיבות מותה של המנוחה בהתאם לחוק חקירת סיבות מוות.

הבקשה לדחייה על הסף וטענות הצדדים:

9.      בבקשת הסילוק המבקשים טוענים כי התביעה כנגדם התיישנה. המבקשים טוענים כי מאחר והתביעה שבנדון מופנית כנגד מדינת ישראל והיא עוסקת בנזק לוואי (נזק אשר מוכחש על ידה) , וכן נזק שנגרם לעזבון המנוחה ברצועת עזה על ידי צבא ישראל, אזי יש להחיל את חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב - 1952, (להלן: "החוק"). לדידים סעיף 5א(3) לחוק תוחם את תקופת ההתיישנות לתוקפה של שנתיים, משכך  תביעתם של המשיבים  התיישנה מזה כבר.

10.  לחילופין המבקשים טוענים כי במידה ובית המשפט לא יקבל את הטענה כי החוק חל במקרה עניינו, נמצא כי  התביעה התשיינה אף בהתאם לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, (להלן : "חוק ההתשיינות"). לטענתם, הפניה לבית המשפט לקבלת צו נתיחה הייתה ביום 17.03.2003, כך שהתביעה התיישנה ביום 20.03.2010. כתב התביעה המתוקן הוגשה לאחר חלוף המניין, מאחר והתביעה המתוקנת הוגשה  רק ביום 3.3.2011 באיחור של שנה.

11.   עוד טוענים המבקשים כי יש למנות מניין ימי ההתיישנות מיום ביצוע ההמצאה למבקשים. שכן, כתב התביעה  הומצא להם לאחר חלוף 6 חודישם מיום הגשת התביעה במקום 5 ימים כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, (להלן : "התקנות"). כך גורסים המבקשים, כי נתבע אשר לא ידע על הגשת תביעה נגדו רשאי הוא להניח כי התביעה כנגדו התיישנה בתום התקופה הקבועה בחוק, קרי 7 שנים.

12.  יתרה מזאת, המבקשים טוענים כי יש לדחות את התביעה בשל כפל תביעות.   העילות הנמנות בתביעה נכללו גם הן בתביעת הפיצויים בבית משפט המחוזי.  לטענתם התביעה שבנדון, הוגשה בניגוד לתקנות ללא שהתבקש פיצול סעדים ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. המבקשים טוענים כי במסגרת התביעה בבית משפט המחוזי עתרו המשיבים לסעד בגין פעילות המכון הפתלוגי. לטענתם, כתב התביעה תוקן בשתי התביעות  בגין אותם מחדלים של המכון הפתלוגי. בתביעה טענו המשיבים כי הנתיחה בוצעה מבלי שניתן להם הסבר על הנתיחה ומשמעותה, בתביעה הנזיקית  בבית משפט המחוזי נטען כי המכון הפתלוגי ביצע נתיחה ללא הסכמת המשפחה.  לפי המבקשים  התנהלות זו  מהווה ניצל לרעה של הליכי בית המשפט.

13.  בנוסף טוענים המבקשים כי הטענה בדבר נזק ראייתי נטענה גם היא בתביעת הפיצויים. להזכיר כי המשיבים טענו בכתב תביעתם כי נגרם להם נזק ראייתי מפאת הטיפול הלקוי של של השופטת שדנה בתיק  בניהול תיק החקירה של המנוחה ולכן אחריאת המבקש מס' 3 באחריות שילוחית למעשיה. 

14.  כמו כן, טוענים המבקשים כי עצם הגשת התביעה יש בו משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. לטענת המבקשים, ב"כ המשיבים לא ביצע המצאה כדין ורק לאחר שבית המשפט התריע כי ימחק את התביעה מחוסר מעש הומצא כתב התביעה. עוד מסבירים המבקשים כי כתב התביעה לא הומצא לפרקליטות המחוז אלא למכון הפתלוגי. לאחר מכן הומצא כתב התביעה לפרקליטות מחוז נצרת במקום להמציאו  לפרקליטות מחוז תל אביב כמקובל בתביעות כגון אלה.

15.  עוד טוענים המבקשים כי דין התביעה להידחות כנגד מבקש מס'  3 מחמת חסינות שיפוטית.  השופטת החוקרת פעלה מכוח סמכותה ותפקידה השיפוטיים. כן טוענים המבקשים כי סעיף 8 לפקודת הנזיקין מקנה חסינות מוחלטת לכב' השופטת.

16.  לבסוף טוענים המבקשים כי דין התביעה להידחות בכל אשר קשור לטענת הנזק הראייתי, מאחר וטענת הנזק הראייתי אינה טענה עצמאית כשלעמה המקימה עילת תביעה עצמאית ונפרדת, אלא עניינה הוא בהעברת נטל הראיה וההוכחה ותו לאו.

17.  מאידך טוענים המשיבים בתגובתם כי טענת ההתיישנות הוכרע בה מזה כבר על ידי בית המשפט ביום 21.02.11 יחד עם מתן רשות לתיקון כתב התביעה. אשר על כן המדובר בפלוגתא שהוכרעה והמשיבים מושתקים מהעלאת טיעון זה.